פיצוי על ביטול טיסה של ארקיע: האם "בעיית ביטוח" פוטרת מפיצוי?

פיצוי על ביטול טיסה של ארקיע נפסק על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, לאחר שהחברה סירבה לשלם לשני נוסעים שטיסתם לבלארוס בוטלה, בטענה כי מדובר ב"נסיבות מיוחדות" שאינן בשליטתה בשל בעיה בביטוח התעופתי. בית המשפט קבע כי טענה כללית וכתבות עיתונות אינן מספיקות כדי לפטור חברת תעופה מהפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, וכי הנטל להוכיח את מכלול תנאי הפטור מוטל במלואו על החברה.

טענות הנוסעים

הנוסעים רכשו מארקיע כרטיסי טיסה הלוך ושוב מתל אביב למינסק, כאשר טיסת ההלוך תוכננה ליום 20.2.26 וטיסת החזור ליום 27.2.26. כחמישה ימים לפני מועד טיסת ההלוך, הודיעה ארקיע לנוסעים על ביטולה, ובעקבות ההודעה בוטלה ההזמנה כולה. ארקיע הפנתה את הנוסעים למוקד השירות שלה לצורך סיוע באיתור טיסה חלופית שאינה ישירה, אולם הנוסעים בחרו שלא לפנות למוקד, ודרשו במקום זאת החזר מלא של הכספים ששולמו עבור הכרטיסים (הלוך וחזור), וכן פיצוי כספי בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012, הידוע גם בשם חוק טיבי.

ארקיע השיבה לנוסעים את עלות כרטיסי הטיסה שבוטלו, אך סירבה לשלם את הפיצוי הנוסף שנדרש. לטענת הנוסעים, הנימוק שנמסר להם על ידי ארקיע לסירוב זה היה כי לחברה אין כיסוי ביטוחי להפעלת הטיסה, וכי מדובר בנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה, הפוטרות אותה מתשלום פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 6(ה) לחוק.

הנוסעים טענו כי ארקיע לא הוכיחה את קיומם של התנאים החריגים הללו, ולכן הם זכאים במלואם לפיצוי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק.

בכתב התביעה נתבע סכום של 9,800 ש"ח בגין ביטול שני מקטעי הטיסה (הלוך וחזור) עבור שני הנוסעים – 2,450 ש"ח לכל מקטע טיסה, לכל אחד מהנוסעים. בנוסף, נתבע סכום נוסף של 10,000 ש"ח כ"פיצויים לדוגמה" לפי סעיף 11 לחוק, בגין אי-הצעת טיסה חלופית ובגין עגמת נפש. סך התביעה כולה עמד על 19,800 ש"ח.

טענות ארקיע

מנגד, ארקיע טענה בין היתר, כי ביטול הטיסה לא נבע מהיעדר ביקוש, משיקולי כדאיות כלכלית או מהחלטה שרירותית שלה, אלא מחסם ביטוחי חיצוני ומהותי שנוצר בסמוך למועד הפעלת הקו תל אביב-מינסק. לטענתה, לאחר שהחליטה לחדש את הטיסות בקו זה ונערכה להפעלתן – לרבות בהיבט הביטוחי – נסוגו מבטחי החברה באנגליה ממתן כיסוי ביטוחי לטיסות בקו, וזאת על רקע החמרה במדיניות ובפרשנות אכיפת הסנקציות על בלארוס, בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה – נסיבות שאינן, לטענתה, בשליטתה.

ארקיע הוסיפה כי פעלה לאיתור פתרון ביטוחי חלופי, ואף פנתה למדינת ישראל בבקשה לקבל ערבות מדינה שתאפשר הנפקת פוליסת ביטוח, בהסתמך על תקדימים דומים מתקופת מלחמת רוסיה-אוקראינה, אולם ניסיונותיה לא צלחו, ושוק הביטוח נסגר בפניה הלכה למעשה. לשיטתה, מדובר בשינוי מדיניות של ממשלות זרות שאינו בשליטתה ולא ניתן היה לצפותו מראש, ומשחברת תעופה אינה רשאית להפעיל טיסה ללא כיסוי ביטוחי תקף – לא נותרה לה ברירה אלא לבטל את הטיסה.

ארקיע ציינה כי ביטול טיסות לבלארוס בשל החסם הביטוחי אינו ייחודי לה, אלא נפוץ בשוק התעופה הבינלאומי כולו, ולתמיכה בטענותיה צירפה לכתב ההגנה קטעי עיתונות מהתקופה הרלוונטית. עוד טענה ארקיע כי אין מקום לחייבה בפיצויים לדוגמה או בפיצוי בגין עגמת נפש.

החלטת בית המשפט

השופטת עינב נהרי סנדלר מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה דנה בטענות הצדדים והחליטה לקבל את התביעה באופן חלקי.

בית המשפט קבע תחילה כי טיסת ההלוך בוטלה כחמישה ימים בלבד לפני מועדה המתוכנן, וטיסת החזור בוטלה כשנים-עשר יום לפני מועדה, ולכן, לפי סעיף 6(א) לחוק (בשים לב לסעיף 6(ג)), זכאים הנוסעים לקבל פיצוי בגין ביטול טיסה הקובע בתוספת הראשונה לחוק. עוד צוין כי ארקיע לא הראתה שהייתה יכולה להציע לנוסעים טיסה חלופית, כנדרש בסעיפים 6(ג)(1) ו-(2) לחוק.

לב הדיון התמקד בשאלה האם חל על ארקיע הפטור הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק, שלשונו: "…נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".

בית המשפט קבע כי "לא עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את תניית הפטור הקבועה בסעיף 6(ה)(1) לחוק". נקבע כי אף שקיימת חובה רגולטורית לבטח טיסה מסחרית, הפניה לקטעי עיתונות אינה מהווה הצגת ראיות התומכות בטענות העובדתיות של ארקיע, וכי לא הובאה מטעמה עדות מפורטת מכלי ראשון בנושא.

בהקשר זה ציין בית המשפט כי נציגי ארקיע טענו בדיונים שהתקיימו כי המסמכים הנוגעים לסוגיית הביטוח הינם "חסויים" ו"סודיים", ומשכך לא צורפו לתיק.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי "טענת חיסיון זו לא הוסברה ולא פורטה, ואין די בעצם העלאתה כדי להכשיר את היעדר התמיכה הראייתית בטענותיה העובדתיות של הנתבעת". עוד נקבע כי ארקיע לא הראתה מתי רכשה או ביקשה לרכוש ביטוח לטיסה, מתי נודע לה על ההחמרה הנטענת במדיניות הביטוחית, מתי פנתה למדינה לקבלת סיוע, ומדוע ומתי לא צלחה פנייה זו.

בית המשפט הבהיר כי גם בהנחה שסירוב המבטחות לבטח את הטיסה היה נכון ולא היה בשליטת ארקיע, עדיין לא עמדה ארקיע בנטל להוכיח את היסוד הנוסף הנדרש – שגם אם הייתה עושה כל אשר ביכולתה, לא הייתה יכולה למנוע את ביטול הטיסות בנסיבות ובמועד שבו בוטלו, לרבות בשאלה האם ניתן היה להודיע לנוסעים על הביטול מוקדם יותר ממועד ההודעה בפועל.

לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה בגין הפיצוי הסטטוטורי וחייב את ארקיע לשלם לנוסעים פיצוי בסך 9,800 ש"ח בגין ביטול שני מקטעי הטיסה.

עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף 11 לחוק, בקובעו כי הנוסעים אינם עונים על התנאים הנדרשים בסעיף זה ולא הוכיחו את טענתם מעבר לאמירה כללית. כמו כן נדחתה התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, שכן נקבע כי הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק כולל בתוכו גם נזקים בלתי ממוניים.

שורה תחתונה

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את ארקיע לשלם לנוסעים פיצוי סטטוטורי בסך 9,800 ש"ח בגין ביטול שני מקטעי הטיסה (הלוך וחזור) לשני הנוסעים, בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. התביעה לפיצויים לדוגמה בסך 10,000 ש"ח ולפיצוי בגין עגמת נפש – נדחתה.
פרטי פסק הדין: ת"ק 13749-04-26, בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, השופטת עינב נהרי סנדלר. ניתן ביום 26 באוגוסט 2026.